להגיע הביתה בחיים

בתוך פחות מדקה

המטוס איבד כ־15 אלף רגל.

תחשבו על המספר הזה לרגע.

רגע אחד אתה יושב בכיסא במטוס מדובאי לישראל וחושב על הפגישה של מחר,

על המזוודה שצריך לפרוק,

על מי שמחכה לך בבית.

ורגע אחר כך המטוס צולל.

ופתאום כל מה שהיה חשוב לפני דקה מפסיק להיות חשוב.

אין ויכוחים

ואין מי צודק ומי טועה

יש רק בקשה אחת

להגיע הביתה בחיים.

השבוע במהלך טיסה מדובאי לישראל, הקברניט נפצע והמטוס נכנס לצלילה מטורפת אנשי צוות ונוסעים נאלצו לפעול בתוך רגעים של פחד אמיתי כדי למנוע אסון

קראתי על הטיסה הזאת וחשבתי על האנשים שעלו אליה.

על ההודעה האחרונה ששלחו לפני ההמראה

״עלינו. נתראה בערב״

משפט שאומרים

בלי באמת לחשוב.

כי אף אחד מאיתנו לא מהדק חגורה וחושב שאולי עוד כמה דקות כל החיים שלו ייראו אחרת.

וחשבתי בעיקר על האנשים שקמו ופעלו.

על הכוח שנדרש מאדם לפחד ובכל זאת לזוז

כשהחיים שלו עצמו בסכנה

ועוד לקחת אחריות גם על חייהם של אנשים שהוא בכלל לא מכיר.

כי שם בגובה אלפי מטרים משהו מעניין קורה לנו.

אף אחד לא שואל את האדם שיושב לידו

למי הוא הצביע

איך הוא מתפלל

ומה הוא חושב על כל מה שקורה כאן.

ברגע כזה לא נשארות תוויות.

נשארים אנשים.

ילד שרוצה שוב לחבק את אבא שלו

אמא שרוצה לחזור לילדים שלה

זוג שרוצה להזדקן יחד

אדם שרוצה עוד הזדמנות לומר למישהו שהוא אוהב אותו.

ופתאום אתה מבין שכל אדם במטוס הזה הוא ספר שלם.

זכרונות ילדות

אהבות ופחדים

אכזבות וחלומות

אנשים שהוא איבד

אנשים שמחכים לו

ועוד עמודים שעוד לא נכתבו.

והשאלה שמלווה אותי מאז היא לא רק מה קרה באוויר.

אלא מה קורה לנו אחרי שאנחנו נוחתים.

כי על הקרקע אנחנו חוזרים מהר מאוד לשפוט.

אדם אומר משפט אחד שלא מוצא חן בעינינו וכבר החלטנו מי הוא.

קראנו פוסט אחד שלו

שמענו דעה אחת

ראינו רגע אחד בחיים שלו

וכבר כתבנו ביקורת על הספר כולו.

אבל איך אפשר לשפוט ספר שלם אחרי שקראנו ממנו דף אחד?

איך דף אחד יכול לספר לנו איזה אבא הוא

איזה חבר הוא

מה עבר עליו

על מה הוא נלחם

ממה הוא מפחד

וכמה פעמים בחייו הוא קם כשאף אחד לא ראה.

היום הושענא רבה.

בראש השנה נפתחו הספרים והיום נחתם הדין.

וכל אחד מאיתנו מבקש בעצם בקשה אנושית מאוד

אל תשפוט אותי לפי העמוד הגרוע שלי.

אל תסכם את כל מי שאני לפי הטעות שעשיתי

לפי המשפט הלא נכון שאמרתי

לפי הרגע שבו לא הייתי במיטבי.

תקרא את כל הספר לפני שאתה חותם.

ויש בבקשה הזאת לא רק תפילה.

יש בה גם התחייבות.

כי אם אני מבקש מבורא עולם שלא יחתום את הספר שלי לפי עמוד אחד

איך אני יכול לחתום את הספר של אדם אחר אחרי שקראתי ממנו דף אחד?

המטוס נחת.

לאנשים שבתוכו ניתנה האפשרות לחזור הביתה

לחבק את מי שהם אוהבים

ולהמשיך לכתוב את העמודים הבאים.

ואולי גם אנחנו צריכים לנחות.

כי מחר נפגוש מישהו שיגיד משהו שיכעיס אותנו.

ולפני שנחליט מי הוא

לפני שנחרוץ עליו דין

לפני שנסגור את הספר

כדאי שנזכור דבר אחד

אל תמהרו לחתום

״אחרי שנים של עבודה עם אנשים, בנדל״ן, בעסקים ובחיים, למדתי שהחלטה על אדם שמתקבלת מתוך רגע אחד כמעט תמיד מפספסת את הסיפור המלא שלו.״

פתקא טבא לכולנו






שי שטרן הוא יזם, איש נדל״ן ומנטור, הבעלים של קבוצת RE/MAX בבאר שבע ובנגב, מהמובילות בישראל. עוסק במשך שנים בנדל״ן, השקעות, יזמות, מכירות, מנהיגות ופיתוח אנשים ועסקים.

בטור השבועי ״מסע החיים״ הוא כותב על אנשים, החלטות, הצלחה, כישלון, מערכות יחסים והדרך שאנחנו בוחרים לחיות.